טעמו של כל תבשיל טוב – מתחיל בתבלינים. תרופות טבעיות עתיקות הן תרופות שעשויות מתבלינים כתושים במינונים שונים ולריח טוב, אנחנו מברכים בורא מני בשמים על… ניחשתם נכון, תבלינים.
בדרך כלל, צמחי התבלין שאנו משתמשים בהם גדלים בשדה, ומשם הם עוברים למפעל שמייבש אותם, טוחן אותם ואורז אותם באריזות קטנות. לפעמים חולפים חודשים ארוכים בין הזמן שבו התבלין נקטף ועד לרגע שבו הוא מגיע אל המטבח שלנו.
נדמה כי המרחק בין התבלין הנמכר בסופר באריזות פלסטיק לתבלין האמיתי, זה שמעניק טעם בלתי נשכח, מרפא מחלות וממלא את היום בברכות, רחוק מאוד. בחיים המתועשים שלנו. אנחנו כאן כדי להוכיח כי ההפך הוא הנכון. התבלינים הביתיים יכולים להפוך להיות חלק מהנוף הביתי שלכם ומהצלחת שלכם. הכירו שלושה צמחי תבלין שאפשר לגדל בקלות יחסית בבית, אפילו על אדן החלון במטבח: אזוב, רוזמרין ולבנדר.
החלטתם לגדל תבלינים חיים בתוך המטבח? הרווחתם כפול שלוש:
תוכלו להשתמש בתבלינים הטריים ביותר שיש, תוסיפו למטבח ריחות מיוחדים ומראה ירוק ומלבב, ותזכו גם להפריש תרומות ומעשרות מהתבלינים שתגדלו.
מתחילים!
ועוד לפני שניגש לפירוט המדויק, תנאי הבסיס לגידול תבלינים בבית הוא לוודא שיש לכם חלון שפונה לשמש. רוב רובם של צמחי התבלין זקוקים לשמש ישירה במשך כמה שעות ביום. וכל המרבה בשמש – הרי זה משובח.
מלבד שמש, תצטרכו גם מיכל גדול ועמוק מספיק, המתאים לגודל הצמח, ובו חורים לניקוז המים. כידוע, מים עומדים עלולים להזיק לצמח.רבים מהצמחים הגדלים בעציצים בבית מתים דווקא מעודף מים, הגורם לריקבון בקרקע ובשורשים, ולא ממחסור במים.
חז"ל מספרים שלקראת מתן תורה התכסה הר סיני בעלים ירוקים, ולכן נוהגים לעטר את בתי הכנסת ואת הבתים בצמחייה ירוקה.
האזוב מוזכר מספר פעמים בתורה: ביציאת מצרים, כאשר בני ישראל טבלו את האזוב בדם, וכן כחלק מתהליך טהרת המצורע, לצד עץ הארז ותולעת השני.עוד מלמדים אותנו חז"ל, שעל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נתמלא העולם כולו בריח בשמים. העולם התמלא בריחות ערבים של מיני בשמים.
מיהו אותו אזוב מכובד שזכה לכל כך הרבה אזכורים?
ובכן, בניגוד לצמחים רבים המוזכרים בתורה, שאיננו יודעים בוודאות לאיזה צמח בדיוק הכוונה, את האזוב כנראה מכירים רוב הקוראים, או לפחות כל מי שטעם אי פעם את הזעתר. רבי סעדיה גאון, בפירושו על התורה, מבאר שהאזוב הוא הזעתר המפורסם.
אם אתם רוצים לגדל צמח מרפא שהוא גם תבלין משובח, שווה לנסות לגדל זעתר.
מהזעתר ניתן להכין תה צמחים ללא חשש חרקים, בתוך מסננת דקה המיועדת לכך. כמו כן, ניתן לטחון את העלים ולפזר אותם על פיצה, פסטה ותבשילים רבים נוספים. הטעם יהיה מיוחד, והרבה יותר עשיר מזה שמתקבל מתערובות התבלינים הקנויות.
כדי להשתמש בעלי זעתר טריים לתיבול, חובה לבדוק אותם תחילה מחרקים.
איך עושים זאת?
קוטפים גבעול של זעתר, מנערים אותו היטב על גבי משטח לבן ומתבוננים. אם נפלו חרקים, רצוי לא להשתמש בעלי הגבעול הזה.
אם לא נמצאו חרקים, יש להשרות את הגבעול בתוך תערובת של מים עם מעט נוזל לניקוי כלים במשך שלוש דקות, ולשפשף את הגבעול לאורכו, יחד עם כל העלים, באמצעות ספוג טבול במים הללו. אחר כך יש לשטוף היטב דרך מסננת בעלת חורים גדולים.
אלו הוראות הבדיקה לפי דברי הרב ויא שליט"א, בספרו "בדיקת המזון כהלכה".
אם העלים מיועדים לטחינה, ניתן להסתפק בבדיקה פחות יסודית, כפי שנעשה במפעלים שמכינים את התבלינים המיובשים. עם זאת, כדאי לקבל הוראות מדויקות מהרב שעליו אתם סומכים.
אם אתם זקוקים לכמות גדולה יותר וממילא אתם טוחנים את העלים, אפשר להקל מעט בשלבי הבדיקה שלפני הטחינה, כמו שנעשה במפעלים המייצרים תבלינים מיובשים. גם במקרה כזה כדאי לשאול רב כיצד לנהוג.
כדאי לדעת כי ברפואה העממית משתמשים בזעתר במצבים שונים, ובהם כאבי בטן, בחילות, הצטננות, כאבי אוזניים, שיעול, כאבי ראש, תולעים בבטן, אקזמה ודלקות חניכיים.
גידול מזרעים:
בימים אלו הזעתר נמצא בעיצומה של הפריחה.
כדי למצוא זרעים, אפשר לאתר מקום שבו גדל זעתר, הנפוץ מאוד באזורי ההר. מסוף חודש סיוון ועד תחילת החורף, ניתן לאסוף את התפרחות היבשות שלו ולזרוע אותן באדמה. בתוך התפרחות היבשות נמצאים זרעים קטנטנים. מפזרים אותם על האדמה בעונת הסתיו, ולאחר כמה שבועות עשויים לנבוט אזובים קטנים וטריים.
גידול מייחורים:
אם אתם מחפשים קיצור דרך, אפשר לנסות את שיטת הייחורים, והיא מתאימה גם לכל התבלינים שנכיר בהמשך. ייחור הוא ענף שניתן להפוך לשתיל חדש.
כאן תוכלו לקרוא איך בדיוק לגדל צמח מייחור
הערה חשובה: האזוב הוא צמח מוגן, ומותר לקטוף ממנו בכמויות ביתיות בלבד!
גידול משתילים:
אם אתם רוצים שיהיה לכם כבר עכשיו זעתר, ואין לכם סבלנות לחכות לייחורים או לזרעים, תמיד אפשר לקנות שתיל אזוב במשתלה.
את הרוזמרין אתם בוודאי מכירים, אבל אולי לא ידעתם עד כמה הוא יכול להתאים לגינת התבלינים הביתית.
הרוזמרין אינו מוזכר בתורה, והוא הגיע לארץ רק במאתיים השנים האחרונות. עם זאת, זהו צמח ריחני ושימושי, עמיד, חזק וחסכוני במים. מכל הסיבות הללו הוא נפוץ מאוד בגינון העירוני, ואין סיבה שלא יהיה נפוץ גם בערוגת התבלינים שלכם.
מעבר לריח הטוב שהוא מפיץ סביבו, ניתן להשתמש ברוזמרין למגוון מטרות: הכנת תה צמחים ללא חשש חרקים, תיבול תבשילי עוף וירקות (כמובן, בתנאי שיודעים שאין בהם חשש חרקים), הכנת שמפו נגד כינים ועוד.
ברפואה העממית משתמשים ברוזמרין גם בדרכים שונות: בהשריה במי אמבט נגד תשישות, ברוזמרין מיובש כאבקה לעצירת דימום באמצעות פיזור על הפצע, וכן בשתייה לאחר חליטת הנצרים, הפרחים והעלים.
יש המאמינים שהצמח יעיל לטיפול בכאבי ראש, מיגרנה, תשישות כללית, חולשה של מחזור הדם ובעיות עיכול הקשורות להפרעות רגשיות.
שימוש יעיל נוסף בענפי הרוזמרין הוא להרחקת כינים ונמלים. מכירים את הכיתוב על בקבוקי שמפו: "מועשר בתמצית רוזמרין"? לא סתם מוסיפים היצרנים את התמצית הזאת למוצריהם. הכינים אינן אוהבות את ריח הרוזמרין, וכשהן מריחות אותו הן עשויות להתרחק.
למגדי רוזמרין ביתי, להלן מתכון להכנת תמצית רוזמרין ביתית: שימו כמה ענפי רוזמרין בכלי, שפכו עליהם מים רותחים והשאירו אותם בפנים. לאחר שהמים מתקררים וסופגים את הריח והצבע של הרוזמרין, תוכלו להעביר אותם למכל תרסיס. לאחר החפיפה אפשר לרסס מעט ממי הרוזמרין על הראש, בעיקר מאחורי האוזניים.
באותו תרסיס ניתן להשתמש גם כדי לדחות נמלים: רססו באזורים מועדים לפורענות, ורבות מהנמלים יעדיפו להתרחק.
גידול מזרעים:
הרוזמרין פורח במשך רוב חודשי השנה. אפשר לאסוף את התפרחות היבשות והישנות ולפורר אותן בידיים. בתוך התפרחות המפוררות, ניתן למצוא זרעים שחורים קטנים. את הזרעים הללו אפשר לזרוע באדמה, ולאחר תקופה ארוכה הם עשויים לנבוט.
גידול מייחורים:
אם אתם מחפשים קיצור דרך, עדיף לנסות את שיטת הייחורים, המתוארת כאן. בניגוד לאזוב, אין צורך לחפש את הרוזמרין במקומות רחוקים; הוא נפוץ כמעט בכל שכונה ושכונה בארץ.
גידול משתילים:
כמובן, ניתן לקנות במשתלה שתילים מוכנים ולקצר את התהליך.
לצד הרוזמרין הנפוץ כל כך בגינון העירוני, ניתן למצוא את הלבנדר, שדומה לרוזמרין בצורתו הכללית, אך הוא בעל גוון אפרפר ועלים מעט עבים יותר.
רבים מכירים את הלבנדר כצמח נפוץ, אך לא כולם יודעים שהלבנדר הוא אחד מסממני הקטורת, לפי חלק גדול מהדעות – רש"י ועוד – שאנו מזכירים מדי יום ב"פיטום הקטורת", הלא הוא "שיבולת נרד". ואכן, מלבד הצליל הדומה, ניתן לראות בתפרחת הלבנדר צורה המזכירה שיבולת.
אפשר לשים פרחי לבנדר בתוך שקיות אורגנזה קטנות ולפזר אותן לבישום בארונות. שקית אורגנזה כזאת יכולה גם ללוות אתכם לשינה בלילה. ללבנדר יש השפעה מרגיעה, וניחוח לבנדר ליד הראש עשוי לסייע לאווירה נעימה ולשינה רגועה.
אם אתם סובלים מאקזמה, פריחה או בעיות עור אחרות, יש המשתמשים בלבנדר גם באמבטיה:
ממלאים את האמבטיה במעט מים רותחים, ושמים בתוכם גרב מלא בפרחי לבנדר יבשים. אפשר להוסיף גם קמח שיבולת שועל, שמרכך ומוסיף לחות לעור.מוסיפים מים קרים עד שהמים נעימים לרחצה ונכנסים לאמבטיה. העור עשוי להרגיש נעים ורגוע יותר.
כואב לכם הראש? אפשר ליטול ענף טרי של לבנדר ולשפשף בו בעדינות את הרקות.
ואפשר גם לשתות. תה לבנדר, המוכן בתוך מסננת, משמש ברפואה העממית לחיטוי ולמניעת ריח רע מהפה, לשיפור העיכול ולהרגעת כאבי בטן, התכווצויות וגזים, וכן להרגעת שיעול. את הלבנדר ניתן לגדל בדיוק באותן שיטות שהזכרנו קודם לגבי הרוזמרין, וכן לגבי צמחי תבלין רבים נוספים.
