אין כמו פרי צונן ומתוק של סברס ביום קיץ חם. הצבר המצוי, או בשמו העממי "סברס", הוא אחד הסמלים המוכרים ביותר של ארץ ישראל. הוא גדל כמעט בכל חלקה פנויה, משמש כגדר חיה, ומעלה בנו זיכרונות ילדות של קטיף מאתגר בצדי הדרכים.

אך למרות הדימוי הכל-כך ישראלי שלו, מדובר למעשה ב"עולה חדש". משפחת הקקטוסים הגיעה אלינו מאמריקה, ואמנם הצבר נמצא בארץ כבר מאות שנים, אך ביחס לשבעת המינים הוא נחשב לאורח יחסית חדש בנוף המקומי.

פצצת בריאות קוצנית

הסברס הוא פרי בריא במיוחד: הוא מלא בוויטמין A, בסידן ובברזל. למעשה, גם העלים שלו אכילים ובריאים, בניגוד לפרי, אין בהם סכנה של קוצים בלתי נראים, אם כי הם נחשבים לפחות טעימים ופופולריים מהפרי עצמו.

בגלל הקוצים הרבים שלו, הצבר משמש במקומות רבים בעולם כ"גבול חי" – גדר טבעית שאיש, או חיה, אינו מעז לחצות.

מתי הסברס באמת בשל?

טעות נפוצה היא לחשוב שסברס כתום או אדמדם הוא הסברס המושלם. האמת היא שבשלב שבו הפרי מקבל צבע אדום, הוא כבר מעבר לשיאו (למעט זנים מסוימים) וטעמו פחות מוצלח. הסברס במיטבו כאשר הוא בצבע ירוק בהיר ומתחיל להצהיב ולגדול. בשלב הזה, במיוחד כשהוא מוגש קר מהמקרר, טעמו עסיסי ומתוק להפליא. חשוב לדעת שעונת הסברס קצרה יחסית; אם לא הספקתם ליהנות ממנו עד חודש אב (סוף הקיץ), יהיה קשה מאוד למצוא פירות טובים על העצים.

אזהרת קטיף: קטיף סברס אינו משימה לחובבנים. בעוד שעל העלים יש קוצים גדולים ובולטים שקל להיזהר מהם, הפירות עצמם מכוסים בקוצים זעירים (המכונים בחיבה "קוצי פינצטה"), שכמעט בלתי אפשרי לראות, אך כואב מאוד להרגיש. מומלץ להשאיר את הקטיף לבעלי ניסיון, או לרכוש פירות שנוקו מקוצים.

עשו זאת בעצמכם: כך תגדלו סברס בגינה

במקום לקנות או להסתכן בקטיף, למה שלא תגדלו שיח צבר משלכם? בניגוד לרוב הצמחים שמתרבים בעזרת זרעים, הצבר מתרבה בקלות באמצעות העלים שלו (שנקראים מבחינה בוטנית "גבעולים" או "כפות"). זוהי "רבייה וגטטיבית" – רבייה ללא זרעים.

שלבי הגידול:

1. חיפוש: חפשו שיח צבר בטבע או בשולי העיר (שימו לב שאינכם קוטפים מגינה פרטית או משטח אסור).

2. בחירת העלה: מצאו עלה ירוק ובריא שאין עליו פירות או פרחים. התקרבו בזהירות רבה, ובקשו ממבוגר לחתוך אותו עבורכם בעזרת סכין ארוכה, תוך הימנעות ממגע בקוצים.

3. מיקום: בחרו אזור שטוף שמש בגינה שלכם. אפשר להתחיל את הגידול גם בעציץ גדול, אך כשהשיח יגדל, יהיה צורך להעבירו לאדמה עמוקה יותר.

4. שתילה: פשוט השכיבו את העלה על אדמה לחה (אך לא רטובה מדי, כדי למנוע ריקבון). ניתן לספק לחות טבעית על ידי המתנה לגשמי החורף, אך גם השקיה מבוקרת בקיץ תעשה את העבודה.

5. המתנה: העלה זקוק לזמן כדי להרגיש צמא לפני שהוא מתחיל להצמיח שורשים. הוא עשוי לשכב על הקרקע ולהיראות חסר חיים או אפילו נרקב.

6. הקסם קורה: לאחר מספר חודשים, מתוך העלה ה"זקן" והשכוב על האדמה, יבקע פתאום עלה קטנטן ורענן שייצמח כלפי מעלה.

איך זה עובד? כאשר אנו חותכים ענף של צמח רגיל, הוא לרוב מתייבש ומת. אולם, הצבר אוגר בתוכו כמויות מים גדולות, מה שמאפשר לו לשרוד ללא שורשים זמן רב. בזמן הזה הוא מפתח מערכת שורשים חדשה שבעזרתה הוא חוזר לצמוח.

שיעור לחיים מהטבע

שיטת הגידול הייחודית של הצבר טומנת בחובה מסר אופטימי ומלא תקווה: גם כאשר נראה שהעלה נפל, נרקב ואיבד כל סיכוי לצמיחה, דווקא מתוך נקודת השפל הזו, מתחיל הצמח את דרכו החדשה, משריש שורשים ומוציא חיים חדשים.

הערה הלכתית: בעבר, כשהצבר שימש בעיקר לגדר חיה, לא נהגו בו דיני ערלה. כיום, מכיוון שרוב שיחי הצבר ניטעים במטרה לאכול את פירותיהם, נוהגים בהם דיני ערלה. לכן, אם אינכם יודעים מתי ניטע השיח, יש להתייעץ או להימנע מאכילת פירותיו מחשש לערלה.