יצירה מהטבע:
ציור באדמה רטובה, הכנת בובות מעלים או פסלים מענפים.
הטבע מספק חומרי גלם עשירים, שמעוררים את הדמיון ומאפשרים יצירה אינסופית.
כשהילד יוצר, בונה, מצייר ומדמיין בגינה, הוא לא רק נהנה. הוא לומד לדבר את עצמו בלי מילים.
והגינה? היא שותקת, אבל מקשיבה היטב. יחד עם ההקשבה, ההכלה והמקום לביטוי העצמי, תמיד יש מקום, אם יש צורך ואם הדבר לא יפריע, לשלב גם למידה, באינספור נושאים הקשורים לגינה, בכל מקצועות בית הספר.
וכך גם הלמידה לובשת פנים ידידותיות, שמכילות ומתחשבות במרחב האישי שהילד יצר לעצמו.
הדוגמה הטובה ביותר לכך היא בגינה חינוכית שהקמנו לפני מספר שנים באחת מהערים החרדיות כדי להמחיש את המצוות התלויות בארץ לכלל תלמידי הכיתה.
אחד מילדי הכיתה נקשר לגינה מאד, והיה יוצא לגינה קבוע בהפסקות –
עובד בגינה לבד, הפסקה אחרי הפסקה, יום אחרי יום. אותו ילד סבל מאד מבעיות חברתיות, ובמקביל, כמו בהרבה מקרים, גם מהישגים נמוכים מאד בלימודים.
בסוף השנה, התקשר אלינו מחנך הכיתה, כמעט בדמעות, ואמר – אי אפשר להאמין שמדובר באותו ילד!
במקום להיות עם הילדים בכיתה, הילד מצא את מקומו בגינה. הגינה נתנה לו מרחב אישי, שהיה חסר לו כל כך בכיתה, ויחד עם הצמחים שהיא הצמיחה לו,
גם הילד הלך והתפתח, לימודית וחברתית כאחד.
