ילד שמתקשה לבטא את עצמו בכיתה – יכול למצוא בגינה קול.
היא לא שואלת שאלות, לא דורשת תשובה נכונה. היא פשוט שם.
ומזמינה אותו לבחור, לעצב, ליצור, ולהביע את עצמו – בדרכים ששיעור פרונטלי יתקשה להתחרות בהן…
בגינה, הילד הוא האמן.
הוא בוחר את הצמחים, מסדר את השבילים, מציב אבנים, צבעים, פרחים וריחות – ומגלה שהעולם שהוא יוצר – הוא השתקפות שלו.
הנה כמה מהדרכים שבהן הגינה מעודדת יצירתיות וביטוי אישי:
הילד בוחר מה לשתול – מלפפון או חמנייה? נענע או בזיליקום?
הבחירה מחוברת לרגש ולטעם אישי, אך דורשת גם אחריות: לדאוג למה ששתלתי.
כל פינה בגינה היא הזדמנות ליצירה: אפשר להניח אבנים בצורות שונות,
ליצור שביל מסקרן, לצבוע אבנים, להכין שלט, או לעצב פינת ישיבה קטנה עם קרשים וגזעי עץ.
ציור באדמה רטובה, הכנת בובות מעלים, פסלים מענפים –
הטבע מספק חומרי גלם עשירים, שמעוררים את הדמיון ומאפשרים יצירה אינסופית.
בחירת צבעי פריחה שמדברים לילד או לילדה – ורוד, כתום, לבן או כחול – היא כמו ציור חי.
הגינה משנה את פניה לפי מה שהילד רואה לנכון.
מה יקרה אם נבנה מבוך קטן לצעצועים? או מחסה לצפרדע דמיונית?
הילדים ממציאים עולמות – והגינה משתפת פעולה.
ניתן כמובן לחבר את הדמויות מהדמיון לעולמות אמיתיים – בעלי חיים אמיתיים שבאמת ישמחו לבית…
בניגוד להרבה תחומים אחרים – בגינה אין ציונים.
כל יצירה, כל גינה, כל עיצוב – הוא ייחודי, והוא טוב כמו שהוא.
כשהילד יוצר, בונה, מצייר ומדמיין בגינה – הוא לא רק נהנה.
הוא לומד לדבר את עצמו בלי מילים.
והגינה?
היא שותקת – אבל מקשיבה היטב…
יחד עם ההקשבה, ההכלה והמקום לביטוי העצמי,
תמיד יש מקום, אם יש צורך ואם הדבר לא יפריע, לשלב גם למידה,
באינספור נושאים הקשורים לגינה, בכל מקצועות בית הספר.
וכך גם הלמידה לובשת פנים ידידותיות, שמכילות ומתחשבות במרחב האישי שהילד יצר לעצמו.
***
לפני מס' שנים, הקמנו גינה חינוכית בתלמוד תורה במודיעין עילית,
שסייעה להמחשת המצוות התלויות בארץ לכלל תלמידי הכיתה (זו הייתה כיתה בגיל בוגר יחסית).
אחד מילדי הכיתה נקשר לגינה מאד, והיה יוצא לגינה קבוע בהפסקות –
ועובד בגינה לבד, הפסקה אחרי הפסקה, יום אחרי יום.
אותו ילד סבל מאד מבעיות חברתיות,
ובמקביל, כמו בהרבה מקרים, גם מהישגים נמוכים מאד בלימודים.
בסוף השנה, התקשר אלינו מחנך הכיתה, כמעט בדמעות,
ואמר – אי אפשר להאמין שמדובר באותו ילד!
במקום להיות עם הילדים בכיתה, הילד מצא את מקומו בגינה.
הגינה נתנה לו מרחב אישי, שהיה חסר לו כל כך בכיתה,
ויחד עם הצמחים שהיא הצמיחה לו,
גם הילד הלך והתפתח, לימודית וחברתית כאחד.
