קטיף חווייתי בקיץ תשפ"ה: חוויה שהיא גם חסד

הכל התחיל בשיחה "מקרית" בין שני מנחמים בניחום אבלים.
בין המנחמים היה חקלאי ותיק מהמושב, ששמר כבר 7 שמיטות בלי עין הרע.
החקלאי שיתף מכר ותיק בתסכול שלו: השנה הענבים שלי הולכים להירקב על העצים... המחיר אותו הלקוחות הקמעונאיים מוכנים לשלם, הוא מחיר נמוך מאד, מחיר כזה שכבר לא משתלם לשכור פועלים ולקטוף את הפרי.

המכר ענה לחקלאי: יכול להיות שיש לי פיתרון בשבילך. אחזור אליך עוד מעט...

לאחר שיצא המכר מבית האבלים, הוא התקשר מיד ל"לשומרה": אתם חייבים לעזור לו!

אבישי, מנהל העמותה, התקשר מיד לחקלאי לשמוע את הפרטים. החקלאי הסביר שמדובר בעניין דחוף וצריך תוך כמה ימים להתחיל לקטוף את הפרי.

אבישי התלבט: כל צוות העמותה נמצא בחופשת "בין הזמנים"; יש רק יומיים של התארגנות... ואם זה לא מספיק, לפי התחזית צפוי שרב כבד מאד בשבוע הבא. שרב כמעט חסר תקדים...
אבל הקושי של החקלאי, שהוא השליח של כולנו לקיים את המצוות התלויות בארץ, נגע לליבו. והוא החליט לפרסם שבמושב גמזו מתקיים "קטיף עצמי" של יבול - חוויה של קטיף, המשולבת בהפרשת תרומות ומעשרות בעמדה מפוקחת שתוצב בשטח.

הפרויקט התחיל, התגובות היו חמות מאד, ולא בגלל החום הכבד ששרר. ביום הראשון השתתפו מאות אנשים, ומס' המשתתפים הכפיל את עצמו כמעט מדי יום. הפרויקט זכה להצלחה לא רק מצד הציבור, אלא מצד החקלאי, שזכה לראות ברכה בעמלו. החקלאי פתח שטחים נוספים לקטיף עצמי; חקלאים אחרים שסבלו גם הם מקשיים שונים בשיווק הפרי, הצטרפו לפרויקט, ובשבוע האחרון של בין הזמנים התקיימו שלושה פרויקטים של קטיף: קטיף ענבים, קטיף רימונים וקטיף מנגו בצפון הארץ, בהם השתתפו כ-10,000 איש.