סיכום רשמים מביקור אצל יצחק אזולאי,
חקלאי בן 91, לאויוש”ט, שעוסק בגידול בננות במושב מגדים מזה 45 שנה.
לר’ יצחק הייתה הזכות להיות החקלאי הראשון בהיסטוריה,
ששמר על קדושת שביעית בבננות.
עד אז, לא היו חקלאים שומרי תורה ומצוות שגידלו בננה בארץ ישראל.
בתחילת הדרך היו ספקות:
האם יש לנהוג בבננה קדושת שביעית על פי לקיטה,
כמו ביתר הירקות?
או שמא בגלל שהם דומים לעץ,
יש לנהוג בהם קדושה רק לאחר חנטה בשביעית?
להלכה, הכריעו הפוסקים (אחרי שביקרו במטע של ר’ יצחק)
שמכוח ההלכה שמגדירה את הבננה כירק לעניין מעשרות וברכת בפה”א,
כך גם יש לנהוג גם בשמיטה, ואם כך הבננות נקבעות לפי לקיטה,
ואינן נחשבות לפרי העץ מבחינה הלכתית.
אמנם, ר’ יצחק סיפר
שהיו תלמידי חכמים מבית המדרש של החזון איש
שביקשו ממנו להמשיך לנהוג קדושת שביעית לחומרא
בפירות שיחולקו דרכם בחורף של השמינית, כדי לחוש לחנטה.
לא הכרתי את הדעה הזו, ומעניין להבין מדוע לדעתם
יש חילוק בין הגדרת הבננה לעניין מעשרות לבין הגדרתה לעניין שמיטה.
המופת הגדול ביותר
הוא החקלאי עצמו:
יהודי בן ה-91,
שבלי עין הרע,
מלא בחיות ובשמחה ענקית
של מצווה ושליחות.
הוא סיפר איך התחזק בשנות ה-80,
בעקבות סמינר של ערכים,
למרות שהיה דתי גם קודם לכן,
וכנראה מאד פעיל –
הוא שימש את הרב שלמה עמאר שליט”א,
שכיהן כרב המושב בתחילת דרכו.
הרב עמאר שומר על קשר עם יצחק ועם המושב עד היום.
מכל מקום, בעקבות התחזקותו
קיבל על עצמו ר’ יצחק לשמור שמיטה כהלכתה
קבלה שהרבתה תורה בישראל
וגדולי ישראל רבים הגיעו אל הבננות של משפ’ אזולאי
כדי להכריע בספקות החדשים שנולדו במטע הבננות.
אחד הסיפורים אותו סיפר ר’ יצחק,
התרחש בשנת השמיטה התשנ”ד.
בשנה זו, כמו בכל שמיטה, ר’ יצחק שמר שמיטה
באמצעות אוצר בית דין של ר’ ניסים קרליץ.
במהלך החורף קרה אסון כלכלי ביישובי חוף הכרמל:
בעקבות מכת קרה קשה,
נפגעו כמעט כל מטעי הבננות בכרמל
ונהרסו כליל – כולל דור ההמשך שצומח בכל שנה מחדש…
באופן פלאי, בין המטעים היחידים ששרדו
היה המטע של ר’ יצחק.
כאן ההרגל שלנו לסיפורי מופת
מצפה שיגיע “מופת השמיטה” –
דווקא המטע של ר’ יצחק לא הושמד!
כנראה שהיה כאן מופת,
אך המופת הגדול יותר היה איש המופת, החקלאי:
בשלב זה, מחיר הבננות שהחקלאים דרשו עלה מאד;
החקלאים דרשו וקיבלו מהסוחרים מחיר של 5.90 לקילו,
מחיר אסטרונומי ביחס למחיר הרגיל שחקלאים מקבלים…
אך המטע של ר’ יצחק היה בבעלות אוצר בית הדין.
ומטרת אוצר בית דין, כידוע
לשכור פועלים או את החקלאי עצמו
ולשלם לו רק עבור החזר הוצאותיו, וללא כל רווח נוסף…
אוצר בית הדין ערך תחשיב עלויות בתחילת השנה,
ומסקנתו הייתה שהמחיר הנדרש לקילו הוא 90 אגורות בלבד –
הסכום אותו קצב אוצר בית דין הינו מוחלט
ולא יכול להיות תלוי, כמובן, בתנודות השוק.
אדם אחר היה יכול להתמלא בצער:
דווקא השנה, יכולתי להרוויח סכומי עתק
כתוצאה מהמצב שנוצר בשוק בעקבות משבר הקרה.
אבל ר’ יצחק מספר לנו בעיניים נוצצות:
לא היו לי ציפיות לקבל יותר מ-90 אגורות לקילו;
זה החזר ההוצאות שפסק לי בית הדין!
השנה זה בכלל לא המטע שלי…
ר’ יצחק סיפר
שבשנת השמיטה במטעים שלו
כמעט ואין עבודה.
את הנצרים הזקנים, שכבר הוציאו פרי ומתנוונים
הוא לא גוזם בשנת השמיטה כמעט בכלל.
גם את דילול 4 שורות של פריחה,
שמאפשר לבננות לגדול יותר,
ר’ יצחק לא מבצע –
כי הבננות של השמיטה יכולות להיות קטנות וטעימות
ואין הכרח לדאוג שיהיו גדולות.
נותר רק לקוות שהציבור יבין
את יתרונן של הבננות הקדושות והקטנות
על פני בננות גדולות אך אינן קדושות…
קישור לכתבה נוספת על החקלאי המופלא, ר’ יצחק אזולאי, באתר ‘דרשו’:
https://www.dirshu.co.il/%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%9C-%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95-%D7%94%D7%A0%D7%A8%D7%92%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%99%D7%94%D7%A8%D7%94-%D7%92%D7%91/