עונת האביב והקיץ בארץ ישראל מזמנת תנאים מושלמים לגידול תוצרת ביתית טרייה. בעוד שמרבית חובבי הגינון נוטים להתמקד באופן אוטומטי בירקות קיץ קלאסיים כמו עגבניות, פלפלים או מלפפונים, קיימת קבוצה מרתקת ומתגמלת לא פחות של צמחים: צמחי שורש ותבלין חמים. הבטטה, הג'ינג'ר (זנגביל) והכורכום הם שלושה גידולים יוצאי דופן המתאימים באופן מושלם למזג האוויר שלנו. למרות שהם שונים לחלוטין בטעמם ובשימושיהם הקולינריים, שלושתם חולקים תכונה משותפת ומלהיבה, הם לא דורשים זרעים מורכבים, אלא מתפתחים וצומחים ישירות מתוך השורש עצמו
טעות נפוצה היא לראות בבטטה קרובת משפחה ישירה של תפוח האדמה. למעשה, מבחינה בוטנית אין ביניהם כל קשר משפחתי. תפוח האדמה משתייך למשפחת הסולניים, והבטטה (בשמה המדעי: לפופית נאכלת) שייכת למשפחת החבלבליים. מוצאה של הבטטה באזורים הטרופיים של מרכז ודרום אמריקה, ומי שהציג אותה לעולם הרחב היה כריסטופר קולומבוס לפני כחמש מאות שנה. מעבר לטעמה המתוק והעשיר, הבטטה נחשבת למקור תזונתי של ממש: היא עשירה בוויטמין סיבים תזונתיים ונוגדי חמצון עוצמתיים, ומהווה פחמימה מורכבת בעלת ערך גליקמי מצוי
הידעתם? השם האנגלי למילה תפוח אדמה, נולד במקור משבוש של המילה של הילידים באמריקה ל"בטטה". רק בשלב מאוחר יותר בהיסטוריה הועתק השם לתפוח האדמה, בעוד שהבטטה קיבלה את התוספת
אחד היתרונות הגדולים ביותר בגידול בטטה הוא שלא צריך לקנות שתילים מוכנים במשתלה. כל מה שצריך זה לבחור בטטה בריאה ומוצקה מחנות הירקות (מומלץ לבחור בטטה אורגנית, שלא מרוססת). את הבטטה מניחים בתוך כוס או צנצנת כאשר החצי התחתון טבול במים. יש להקפיד על החלפת המים פעם בשבוע כדי למנוע ריקבון. בתוך שבועיים עד שלושה שבועות, הבטטה תחל לפתח מערכת שורשים ענפה כלפי מטה, ומחלקה העליון יצמחו גבעולים ועלים ירוקים.
הבטטה היא חובבת חום מושבעת וזקוקה לחשיפה מלאה לקרינת השמש כדי לגדול. אם בחרתם לגדל אותה במכל או בעציץ במרפסת, חשוב להצטייד בעציץ עמוק ורחב במיוחד – בעל עומק וקוטר של 30 עד 40 סנטימטרים לפחות, עם חורי ניקוז בתחתיתו. את העציץ או חלקה הגינה ממלאים בתערובת שתילה שמועשרת בכמות נדיבה של קומפוסט. הבטטה צריכה תערובת מאווררת כדי לאפשר לשורשים להתרחב ללא התנגדות של אדמה דחוסה מדי.
כשהגבעולים שצמחו מהבטטה מגיעים לאורך של כ-20 סנטימטרים, מגיע הרגע להעבירם לאדמה. בשלב זה ניתן לפעול בשתי דרכים. השיטה הראשונה והיעילה ביותר היא לנתק בעדינות את הגבעולים הירוקים ישירות מבסיס הבטטה. לכל גבעול כזה, כבר יש התחלות של שורשים קטנים, והוא שתיל עצמאי לחלוטין. מרטיבים היטב את האדמה, יוצרים גומות קטנות ושותלים את הגבעולים במרחקים ולאחר מכן מכסים באדמה. השיטה השנייה, הפשוטה יותר, היא לטמון את הבטטה המקורית כולה באדמה כשהגבעולים פונים כלפי מעלה, ולכסותה בשכבה קלה של אדמה.
בימים הראשונים שלאחר השתילה, ובעיקר במהלך ימי הקיץ החמים, צריך להקפיד על אדמה לחה, ולפעמים אפילו נדרשת השקיה קלה פעמיים ביום כדי לסייע לבטטות להיקלט באדמה. לאחר שהצמח התבסס והחל לצמוח, מוודאים שיש לבטטה רטיבות קבועה אבל לא הצפת מים. צמח הבטטה גדל במהירות רבה על פני השטח ומפתח עלים ירוקים ויפיפיים שמשדרג את מראה הגינה כצמח נוי לכל דבר.
גידול בטטה דורש סבלנות ונמשך לאורך חודשי הקיץ. הסימן המובהק להבשלה מגיע לקראת סוף העונה החמה, לרוב סביב חודש אלול. בשלב זה מומלץ להפסיק לחלוטין את השקיית הצמח למשך מספר ימים. היובש המבוקר באדמה מאותת לפקעות שנמצאות מתחת לפני הקרקע להתרחב, להתעבות ולרכז את הסוכרים והערכים התזונתיים שבהן. לאחר מכן, חופרים בעדינות רבה סביב בסיס הצמח באמצעות ידיים או כף גינון קטנה, וחושפים את הבטטות החדשות שנוצרו מתחת לאדמה.
הכורכום והג'ינג'ר משתייכים שניהם למשפחת הזנגביליים ונחשבים לשניים מתבליני השורש העוצמתיים ביותר במטבח וברוקחות הטבעית. מעבר לטעם שהם מעניקים למזון, שניהם זוכים להערכה עצומה בשל היכולות הרפואיות המוכחות במחקרים מודרניים: הכורכום מכיל חומרים פעילים נוגדי דלקת חזקים במיוחד (בראשם הכורכומין), והג'ינג'ר מוכר כמקל יעיל על בעיות במערכת העיכול, בחילות והצטננויות. דרך הגידול של שני השורשים הללו כמעט זהה לחלוטין.
כמו במקרה של הבטטה, גם כאן, תהליך הגידול מתחיל בביקור פשוט אצל הירקן או בשוק. יש לבחור קני שורש של ג'ינג'ר או כורכום טריים, מוצקים ובעלי קליפה מתוחה, ולהימנע משורשים מצומקים או רכים מדי. לפני השתילה, מומלץ להשרות את קני השורש בקערת מים בטמפרטורת החדר למשך כשעה. הפעולה הזו מעוררת את השורש ומכינה אותו לפעילות נמרצת באדמה.
השורשים של הכורכום והג'ינג'ר צריכים מרחב מחיה גדול כדי להתפתח לרוחב ולעומק. כששותלים, צריך להכין עציץ עמוק ורחב בעל קוטר של כ-30 עד 40 סנטימטרים לפחות, המכיל חורי ניקוז יעילים, או לוודא שיש לשורשים חלקת אדמה מיוחדת להם בגינה באזור מלא שמש או לחצי צל. את העציץ ממלאים בתערובת אדמת שתילה קלה ומאווררת. חוק ברזל קריטי בגידול שורשים מהסוג הזה הוא השקיית האדמה במים לפני השתילה עצמה, ולא מיד אחריה. הקפדה על כלל זה מונעת הצטברות מים מסביב לשורש אחרי השתילה, הצטברות שיכולה לגרום לריקבון מוקדם.
לפני השתילה, ניתן לפצל את שורש הג'ינג'ר או הכורכום למספר חלקים קטנים יותר, המכונים "אצבעות", בתנאי שכל חתיכה מכילה לפחות נקודת צימוח אחת. טומנים את אצבעות השורש בעומק רדוד, בערך חמישה סנטימטרים מתחת לפני השטח. בעת השתילה, יש להתבונן בשורש ולזהות בליטות קטנות או ניצנים ירקרקים (הנקראים "עיניים"). חשוב לוודא שהניצנים הללו פונים כלפי מעלה, לכיוון השמיים, כדי להקל על הגבעולים לפרוץ החוצה.
לאחר השתילה, שומרים על אדמה רטובה מעט באופן קבוע ומקפידים להימנע מהשקיית יתר. במהלך חודשי הקיץ החמים, הצמחים יחלו להצמיח גבעולים זקופים וגבוהים ועלים ירוקים טרופיים מרשימים. העובדה שהעלים צומחים מעידה שמתחת לפני השטח מערכת השורשים מתרחבת, מתפצלת ומייצרת פקעות תבלין חדשות ועסיסיות.
גידול ג'ינג'ר וכורכום דורש סבלנות, מדובר בתהליך ממושך יותר בהשוואה לירקות רגילים. עונת האסיף היא בסוף הסתיו ובתחילת החורף, לרוב בתקופה שבין חג הסוכות לחנוכה. הסימן לכך שהיבול מוכן לקטיף הוא התייבשות הדרגתית והפיכתם של של העלים העליונים לצהובים. כאשר הם מתייבשים לחלוטין, זהו הזמן לשלוף בעדינות את הכורכום או הג'ינג'ר הטריים מתוך האדמה, לשטוף אותם טוב טוב וליהנות מתבלינים ריחניים, איכותיים וביתיים.
טיפ קולינרי למטבח שורש כורכום או ג'ינג'ר טרי שנאסף ישירות מהאדמה ניחן בריח חזק, עסיסיות וצבע עוצמתי הרבה יותר מאלו של האבקות והתבלינים שנמכרים בחנויות בשקיות או קופסאות. אפשר לגרר את השורשים הטריים בפומפייה דקה לתוך תבשילים, מרקים ורטבים, או לחתוך אותם לפרוסות דקות ולחלוט במים רותחים לתה בריאות עוצמתי. את מה שנשאר עם תום הקטיף, אפשר לשטוף, לייבש היטב ולשמור במקפיא לשימוש ממושך לאורך כל השנה.
לעוד רעיונות לגידולים ביתיים, לחצו כאן
