המשגיח הגדול הרב אליהו לופיאן זצ”ל, “ר’ אליה”, היה ידוע באישיותו האצילית, ודקדוקיו במוסר ובמידות, והתנהג באצילות זו לא רק “בין אדם לחברו”, אלא גם כלפי בעלי חיים, ואפילו כלפי דומם.
בכתבות שהתפרסמו בעיתון “המבשר” ובאתר ארגון הידברות, מספר תלמידו, הרב דוד שלוסברג, סיפורים נפלאים על רבו הגדול.
ראשית, בנוגע לתמונה הנמצאת כאן בראש העמוד. מה עומד מאחורי תמונה זו?
מספר הרב שלוסברג:
“היה זה כשר’ אליה זצ”ל ראה חתול בישיבה. הוא שאל אותי מי הוא, והשבתי לו כי החתול ‘עובד’ בישיבה. ומהי עבודתו? לפני כמה ימים, כשבאה הרבנית שמעונוביץ להניח אוכל וכלים במחסן, שמה לב לכמה עכברים המתרוצצים במקום. היא הייתה דאוגה מכך שעוד מעט יאכלו העכברים את הקמח. אמרתי לה שאשיג חתול המשוטט באזור כדי שישמור על המחסן”, מתאר הרב שלוסברג. “אחד הבחורים חיפש ומצא את החתול, שנכנס מיד לתפקידו, בלילות היה במחסן ובשעות היום היה משוטט במרחבי הכפר”.
כששמע רבי אליהו על תפקידו של החתול שאלני מיד: “נתת לו לאכול?”
אמרתי לו: “הרי הוא אוכל עכברים!”
אמר לי רבי אליהו: “ישמעו אוזנך מה שפיך מדבר, אתה אומר שהחתול פה כבר כמה ימים כדי שלא יהיו במחסן עכברים, אם כן נראה שהוא כבר כילה את כל העכברים עוד באותו היום, אם כן הוא מסתובב רעב כבר כמה ימים. ויש הרי דין שצריך להאכיל בהמתו קודם לאכילתו, ותיכף ניגש להאכילו. בחור בשם רבניסקי שנכח במקום וראה את המחזה מיהר לצלמו וכך התפרסמה התמונה בעולם כולו”, מספר הרב שלוסברג.
סיפור נוסף שמספר הרב שלוסברג:
פעם אחת ראתה אותו הרבנית שמעונוביץ כשהוא הולך בשביל המוביל אל הצריף בצורה משונה, בזיג זג, פסיעה לימין ופסיעה לשמאל. כשתמהה בפניו על כך אמר לה: “הלא היו שם שיירות של נמלים ונזהרתי שלא לדרוך עליהם סתם”…
הכרת הטוב – גם ביחס לדומם…
דרגת ה’הכרת הטוב’ של רבי אליהו הייתה אפילו לדומם! פעם אחת לאחר תפילת שחרית שוחח עם מישהו תוך שהוא מקפל את התפילין על הספסל. הבחור ששוחח עמו שם לב שהספסל מלוכלך מעט והלך לנקותו. אמר לו רבי אליהו: “תן לי להביא את המגבת לנקות, משום שאני חייב בהכרת הטוב לספסל כי אני מקפל את התפילין על הספסל הזה. אבל אתה אינך חייב הכרת הטוב לספסל זה”…
לסיכום ניתן לומר, כי למדנו מסיפורים אלו, שההנהגות המוסריות הנדרשות מהאדם, אינן דווקא בעניינים שבין האדם לבין בוראו, או בין האדם לחברו. מדובר בעצם אישיותו של האדם! ועל כן עובד ה’ המבקש לחיות את חייו באצילות מוסרית, צריך לשים לב גם לעניינים שבין האדם לבעלי החיים, ואפילו לסביבתו הדוממת.