דף הבית > איכות הסביבה > "!המלאכים בורחים ממנו"

“!המלאכים בורחים ממנו”

דבריו החריפים של הגר”י זילברשטיין שליט”א, בשם ה’בן איש חי’, על המשליך פסולת ברשות הרבים

מתוך הספר “עלינו לשבח”, פרשת ויגש, עמודים תקי”ט-תקכ”ב

אדם יכול לחשוב שהוא ‘מלא מצוות כרימון’, אבל התואר האמיתי שלו הוא ‘רֵיקָה’
וזו תוכחת מוסר מגולה לכל אלה שאינם שומרים על רשות הרבים ועושים בה לפעמים כבתוך שלהם. יש בנושא זה עוולות גדולות, ולמרות שהדברים מצטיירים, לכאורה, כשוליים וחסרי-ערך, מדובר בפחים גדולים מאוד… ולמשל: כאשר אדם מוריד את שקית האשפה מביתו לפח, ובהתעצלו להרים את מכסה הפח, הוא משאיר את השקית מחוץ למתקן האשפה, והריח והחיידקים עולים היישר לדירת השכנים בקומות הראשונות.

מי שהליכותיו מושתתות על דרכי התורה, לא יתכן שעוולה כזו תצא מתחת ידו. לא יתכן. לדידו, רשות הרבים היא, לפחות, כמו סלון הבית הפרטי שלו, וכמו שפשוט וברור לו שאין משליכים פסולת – ולו נייר אחד – ליד הכורסאות, כך באותה מידה לא יעלה על דעתו ללכלך את רשות הרבים.

להוותנו, יש בכך גם משום חילול שם שמים גדול. 

בעלי תשובה העידו בפניי, שאחד הדברים שהפריע להם להתקרב אל היהדות, ולהיכנס לפני ולפנים של עולם התורה, היה עניין הניקיון. 

הגמרא (בבא קמא נ.) מספרת: 

“מעשה באדם אחד, שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים. 

מצאו חסיד אחד, אמר לו: “ריקה, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך (פרש”י: שמא עתיד אתה למוכרה), לרשות שלך (פרש”י: רשות הרבים – כל ימי חייו היא שלו)?”.

לגלג עליו אותו אדם.
לימים, נצרך למכור שדהו, והיה מהלך באותו רשות הרבים, ונכשל באותן אבנים. אמר: “יפה אמר לי אותו חסיד, ‘מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך?’…”

וב’עיון יעקב’ במקום, פירש מדוע קרא לו החסיד בתואר ‘ריקה’, וז”ל: נראה, דלכך קרי ליה ריקה, כדאיתא בשבת דף ל”א, דאמר הלל, מאי דעלך סני, לחברך לא תעביד – זו היא כל התורה כולה. זה שעבר על זה, דעשה מה דסני ליה לרבים, להכי קרי ליה ריקה, שהוא ריק מכל התורה”.

נורא-נוראות! אדם יכול לעשות מצוות במשך כל היום, ולחשוב שהוא ‘מלא מצוות כרימון’, אבל התואר האמיתי שלו הוא ‘ריקה’, ריק לחלוטין.
אין לו קשר לתורה ולמצוות כלל וכלל, מדוע? – כי השליך דברים לרשות הרבים.

ובואו חשבון: האם כל אדם לכשעצמו, אינו מתרגז כאשר השכן משליך אם ולכלוך לחצר המשותפת או לרשות הרבים? מה מאוד ייפלא, אפוא, שכאשר הוא זאת, זה לא כואב לו…

המלאכים המלווים את היהודי, מסתלקים ממי שמשליך פסולת לרשות הרבים
ה”בן איש חי” כותב באחד מספריו, שטעות היא לחשוב שמלאכים מלווים את היהודי רק בליל שבת, כאשר הוא חוזר מבית הכנסת לביתו. גם במשך כל השבוע, צועד היהודי כשהוא מלווה במלאכים. אבל, אותו “בן איש חי”, שכל בית שותה בצמא את דבריו, קובע גם שהמלאכים אינם מלווים כל אחד.

אחד התנאים הוא – שתהיה רשות הרבים חשובה בעיניו! ברם, מי ששומר על ניקיון רק בביתו, ורק שם אכפת לו שיהיה הכל נקי ומצוחצח, ואת כל הפסולת ושיירי הלכלוך הוא משליך לרחוב, מבלי לקחת בחשבון גם את האסונות העלולים להתרחש על ידי כך, – אדם כזה המלאכים בורחים ממנו.

בשמירה על נקיונה של הרשות המשותפת, נמדד האדם במידת ה’בין אדם לחבירו’ שלו. רק כך אפשר להיווכח עד כמה חדורה אצלו ההשקפה שנטבעה במאמר הנ”ל של חז”ל, שהכל משננים אותו השכם והערב – “מאי דעלך סני, לחברך לא תעביד”. יתירה מכך; שמירה על רשות הרבים כרשותו-שלו, מעלה את האדם לדרגות רוחניות. שכן לא כתורות החיצוניות תורת אלוקים חיים, וכדי להגיע למצב שבו תעניק לנו התורה את האושר הצפון בה, יש לטהר לפני הכל את הלב והנפש, ואחד האמצעים הטובים לעשות זאת הוא באמצעות השמירה על כבודו של השכן וצרכיו.


עלינו לשמור על רשות הרבים לפחות כמו שאנו שומרים על סלון הבית הפרטי שלנו

אל תרגזו בדרך (מ”ה כ”ד) כתב בבעל הטורים: “יש מפרשים, אל תסמכו עלי לומר אחינו גדול הארץ לעשות עוול לשום אדם, אלא אל תרגזו לשום אדם בדרך, לילך על שדה זרועה”.

והדבר צריך ביאור, מדוע יחשוד יוסף את אחיו שיעשו עוולה שכזו? וכי מי התיר להם, בשל היותם אֶחָיו של יגדול הארץ’, לפגוע בשדה זרועה?

ואולי אפשר לתרץ, שיוסף חשש שלאחר שהתבשרו בבשורת ‘עוד יוסף חי’, ירוצו בכל כוחם לבשר זאת ליעקב, והוי בגדר רץ לצורך פיקוח נפש והזיק בדרך שהוא פטור, וכמבואר ב’ערוך השלחן’ (חו”מ, סימן שעח סעיף יט), שהרץ לצורך פיקוח נפש לא גרע ממי שרץ בערב שבת בין השמשות, דמהתורה הוא פטור.

ועוד אפשר לומר, שכיוון שהם אחיו של מלך, ולמלך הרי מותר לפרוץ לו דרך בשדה אחר, כמו שלמדנו בגמרא (בבא קמא, דף ס’ עמוד בי) – “מלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו”, הזהירם שלא יעלה על דעתם כך, ואל ירגזו בדרך.

צילום המאמר המקורי של הגר"י זילברשטיין: