“!המלאכים בורחים ממנו”

המלאכים המלווים את היהודי, מסתלקים ממי שמשליך פסולת לרשות הרבים
ה”בן איש חי” כותב באחד מספריו, שטעות היא לחשוב שמלאכים מלווים את היהודי רק בליל שבת, כאשר הוא חוזר מבית הכנסת לביתו. גם במשך כל השבוע, צועד היהודי כשהוא מלווה במלאכים. אבל, אותו “בן איש חי”, שכל בית שותה בצמא את דבריו, קובע גם שהמלאכים אינם מלווים כל אחד.

אחד התנאים הוא – שתהיה רשות הרבים חשובה בעיניו! ברם, מי ששומר על ניקיון רק בביתו, ורק שם אכפת לו שיהיה הכל נקי ומצוחצח, ואת כל הפסולת ושיירי הלכלוך הוא משליך לרחוב, מבלי לקחת בחשבון גם את האסונות העלולים להתרחש על ידי כך, – אדם כזה המלאכים בורחים ממנו.

בשמירה על נקיונה של הרשות המשותפת, נמדד האדם במידת ה’בין אדם לחבירו’ שלו. רק כך אפשר להיווכח עד כמה חדורה אצלו ההשקפה שנטבעה במאמר הנ”ל של חז”ל, שהכל משננים אותו השכם והערב – “מאי דעלך סני, לחברך לא תעביד”. יתירה מכך; שמירה על רשות הרבים כרשותו-שלו, מעלה את האדם לדרגות רוחניות. שכן לא כתורות החיצוניות תורת אלוקים חיים, וכדי להגיע למצב שבו תעניק לנו התורה את האושר הצפון בה, יש לטהר לפני הכל את הלב והנפש, ואחד האמצעים הטובים לעשות זאת הוא באמצעות השמירה על כבודו של השכן וצרכיו.

עלינו לשמור על רשות הרבים לפחות כמו שאנו שומרים על סלון הבית הפרטי שלנו

אל תרגזו בדרך (מ”ה כ”ד) כתב בבעל הטורים: “יש מפרשים, אל תסמכו עלי לומר אחינו גדול הארץ לעשות עוול לשום אדם, אלא אל תרגזו לשום אדם בדרך, לילך על שדה זרועה”.

והדבר צריך ביאור, מדוע יחשוד יוסף את אחיו שיעשו עוולה שכזו? וכי מי התיר להם, בשל היותם אֶחָיו של יגדול הארץ’, לפגוע בשדה זרועה?