האם קיים קשר בין ימי ספירת העומר, לבין הנעשה בשדה החקלאי בתקופה זו?
שמה של התקופה, מעיד עליה שכן…
הצעה מעניינת לקשר בין תקופת ההבשלה של התבואה, למהותה של ספירת העומר.
ימי ספירת העומר הם ימים מורכבים:
מצד אחד, אנחנו מתכוננים למתן תורה.
האם יש שמחה גדולה יותר מקבלת התורה?
מצד שני, אנו נוהגים ברוב הספירה במנהגי אבלות,
על תלמידי ר’ עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה…
גם בעולם החקלאי אלו ימים מורכבים.
היבול שבשדה מתחיל להבשיל,
וגם פירות האילן בעיצומה של החנטה.
מצד אחד – אנחנו רואים כבר את שפע היבול מתקרב!
אבל מצד שני – מספיק אירוע חריג אחד
כדי להשחית את כל היבול…
אצל הוריי שבמושב גמזו,
היו שנים עם המון פריחה על הזיתים.
אבל השרב הכבד,
או רוחות חזקות של אביב הפכפך,
גרמו לרוב הפרחים לנשור לפני שיספיקו לחנוט…
אפשר לומר שימי האביב
הם ימים של מתח חקלאי לא קטן.
האם החיטה תתמלא בגרעינים גדולים ואיכותיים?
האם הפרחים שעל העצים
יתפתחו לפירות רבים, טובים ומשובחים?
החקלאי היהודי בארץ ישראל
(ובעצם כל מי שמתבונן בטבע…)
יכול לקחת את הרגש הטבעי שמתעורר בתקופה זו –
“המתח החקלאי” סביב היבול שמתחיל להתרקם,
ולרומם אותו אל עבודת ה’ – למתח רוחני לקראת מתן תורה.
כמו השיבולים שיצאו מהגבעול
וכמו הפירות שהתחילו לחנוט
כך גם אנחנו יצאנו ממצרים בתחילת האביב
וכעת אנו מתפללים שנזכה
לממש את מלוא הפוטנציאל שיש בנו,
ובע”ה, להגיע ל”הבשלה מלאה”, בחג מתן תורה 🙂
(הרעיון הבסיסי, לפיו יש קשר עמוק
בין החלק הרוחני של החג לחלק החקלאי שלו
מיוסד על דברי המהר”ל, גבורות ה’ פרק מ”ו)
