הידיים שלהם אינן מיובלות, הם לא רגילים לעבודת כפיים וחקלאות, אבל בפועל, זו ההזדמנות שלהם להתחבר לעבודת האדמה | אלפי מתנדבים ומתנדבות – למעשה בעיקר מתנדבות מבנות תיכון וסמינרים – עושים את דרכם בכל בוקר אל השדות שממתינים עם יבול גדוש | מארזים של חסה נארזים ומוכנים לשיווק, כרוב, פירות הדר, אבוקדו ועוד | "כיום, רק פחות משני אחוז מהיהודים בארץ ישראל עוסקים בחקלאות. זו ההזדמנות שלנו לקיים את המצוות הללו בפועל", אומר אבישי הימלפרב שמרכז את הקבוצות
ביום יום, הוא עסוק בחיבור של תלמידי יסודי ותיכון לטבע, באמצעות מערך שטוותה העמותה שבראשותו עם חקלאים שנהנים להסביר ולשתף, לצד צוותי הדרכה מקצועיים שמחברים את התלמידים למצוות התלויות בארץ, ויחד עם החקלאים – מעניקים לצעירים זמן התנסות אמיתי עם אמא-אדמה
אבל בימים בלתי-שגרתיים בעליל כמו אלו, אבישי הימלפרב, מנכ”ל עמותת ‘לְשׁומְרָהּ’, טרוד בעיקר מהמחסור האדיר של כוח אדם בענף החקלאות. הוא מתזז בין מושב לוזית שליד בית שמש ליסודות ולתלמי בילו, נע בין חממות חסה וכרוב למסיקי זיתים, מלהטט מול הביקוש האדיר שנפל עליו, למתנדבים שישימו יד במקשות באבטיחים, במטעי האבוקדו או ההדרים.
“ההתנדבות החקלאית הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממראות הלחימה, והיא תימשך הרבה אחרי שהפסקת האש הזמנית תהפוך מתישהו לקבועה, בהשלמת יעדי המלחמה בעז”ה. הייתי הבוקר בלוזית ועכשיו יצאתי מליווי מאות מתנדבים שהגיעו לאחר המושבים ליד יסודות, שם מגדלים אבטיחים לצורך זרעים. המשותף לכולם הוא שהתאילנדים ברחו מהארץ בגלל המלחמה. אחרי שכמה עשרות אזרחים זרים מתאילנד נהרגו, ועוד עשרות נלקחו בשבי – הנהירה הייתה עצמאית ונוספה לה גם הוראה משלטונות תאילנד לעזוב את הארץ. התוצאה היא שאין ידיים עובדות בחקלאות”.
“כעת אנחנו עוזרים לכל חקלאי לעמוד קצת על הרגליים. אין לנו מתנדבים יומיומיים שיכולים להגיע בקביעות ולהכיר את הצרכים. לחקלאים מאוד קשה עם קבלת עובד חד-יומי. קל וחומר אם הוא מתנדב. אין תחליף לפועלים קבועים שנמצאים מדי יום, ומכירים את העבודה. הם היו מעדיפים שקבוצות קטנות לש מתנדבים יבואו יום אחר יום. אבל מאות זוגות הידיים המתנדבות שמגיעות בבוקר אחד עם המון רצון טוב ואור בעיניים, יכולות לפחות בינתיים להיות פתרון זמני”.
במקרה מרגש במיוחד, חיבר אבישי, עבור חקלאי מיישוב ליד נתיבות, קבוצה של כ-400 מתנדבות מתיכון חב”ד, שבאו ליום אחד בלבד, והוא בהחלט היה חקלאי שזקוק לכמות מתנדבים כזאת – משום שהוא מגדל בכ-2,000 דונם. “אבל רגע לפני שהמתנדבות הגיעו, נודע לי, שלאחרונה, בגלל המשבר שנוצר בענף החקלאות, הוא החל – בניגוד לאורח חייו המסורתי – לבצע עבודות באיסוף היבול, גם בשבתות.
“סגרתי איתו דיל: אתה מתחייב לשמור שבת ואני מביא לך מדי בוקר מאות מתנדבים. הוא הסכים, כי לא היה לו נוח עם העניין וגם מול בני המשפחה המצב הנוכחי, של עבודה בשבת, היה קשה מאוד. ואכן, בוקר-בוקר, מגיעים למשק הדרומי ליד נתיבות מאות מתנדבים חרדים, ובשבת הקרובה לא יעבדו באדמותיו. השלום חזר לחקלאי, למשפחתו וליישוב כולו”.
להתחבר לאדמה
מה אתם עושים בימי שגרה? יש ביקוש כל כך גדול לענייני חקלאות?
“כבר תשע שנים ש’לשומרה’ אנחנו מיישמים את המטרה העיקרית שלשמה הוקם הארגון: עידוד הקשר של הציבור החרדי לטבע, לסביבה, לחקלאות, למצוות התלויות בארץ כאשר הכול מיושם באופן מעשי, בלי להסתפק בתיאוריות. מדובר במפגש מעשי, עם הידיים והרגליים, וזה נותן חיבור ממשי. אנחנו פועלים בכל המגזר החרדי, בכל רחבי הארץ. יש לנו שלוש מאות חוגי גינון בתוך בתי ספר, מדי שבוע, וחלק מהחוגים הם גם בגני הילדים. אנחנו משתמשים בטבע ככלי חינוכי וטיפולי. העמותה מפעילה צוות של עשרות מדריכים מכל רחבי הארץ, כאשר יש לנו גם קורס גינון טיפולי בסמינר הישן. בנוסף, אנו מוציאים בהיקפים גדולים גם את הציבור אל השטח החקלאי.
“רק לפני שנה קיימנו אירוע ענק של מסיק זיתים בשיתוף קק”ל בפארק קנדה בלטרון, בו נכחו שמונת אלפים (!) בנות סמינרים וכיתות בוגרות של יסודי מכל הארץ שהגיעו למסיק הזיתים. כך גם היה בבציר של ענבי אוצר בית דין ביסודות, שבו היינו עם ארבעת אלפים מתנדבים, זאת לצד אירועים שונים של פעילות חקלאית או התנדבות חקלאית שהחלה למעשה עוד לפני המלחמה”.
מה המסר העיקרי שאיתו יוצאים מהקורסים והחוגים הללו?
“אנחנו מאמינים שלטבע יש כוח עצום. במפגש עם הטבע מגיעים גם להתפעלות מנפלאות הבריאה, כחיזוק בעבודת השם: להרגיש את הנוכחות של הקב”ה. אדם שחי בתוך העיר, אולי (וקשה להניח שכך) עשוי להיזכר מתישהו לומר לעצמו, ‘מה רבו מעשיך, אדריכל’. על אחת כמה וכמה שהרבה יותר קשה לאדם עירוני להרגיש מקרוב את ‘מה רבו מעשיך השם’. ומי שנמצא בטבע, מרגיש את זה יותר. זה מועיל גם מבחינה חינוכית, נפשית, טיפולית, ומעוד בחינות רבות – לצד ההתייחסות שלנו אל הטבע, כי החיבור מביא אותנו לשמור יותר על הטבע, לדאוג שיישאר לדורות הבאים טבע מטופח ונאה ושהשכונה תהיה מטופחת. כל זה הוא חלק מרכזי מהעשייה שלנו.
“כשבאים מתנדבים ונושאים בעול עם החקלאים, הם זוכים להרבה מאוד ערכים מהותיים – מעבר לחוויה של המפגש עם הטבע, כחלק מהערכים הרגילים שאנחנו מתעסקים בהם בימי שגרה”.
ממשיכים במלוא המרץ
ואם אכן נחזור לפרויקט הנוכחי של המתנדבים, עד כמה ההיענות נמשכת?
“חייבים לזכור שהחקלאים הם השליחים של כולנו לקיים את המצוות התלויות בארץ. אז עכשיו, כשהשליחים שלנו נמצאים במצוקה, לא נירתם לעזור להם? הרי מלבד העובדה שהם מגדלים עבורנו את האוכל, הם מיישבים בשבילנו את ארץ ישראל, לצד עוד הרבה מעלות.
“השמועה עושה לה כנפיים, ויש ביקוש אדיר מצד החקלאים. היתרון וגם החיסרון של העבודה איתנו הוא, שאנחנו לא יכולים להביא חמישה אנשים לפה, וחמישה לשם. אנחנו עובדים עם מסות, ורק איתן. יש לנו רשימה של 5,000 מתנדבים ומתנדבות דרכנו, מתיכונים, מסמינרים, מרשויות מקומיות כמו טלזסטון ועוד, ששולחות את עובדיהן. זה גם קידוש השם גדול, וגם יום מאוד חווייתי. אנשים לא רגילים לעבוד בחקלאות. והסיוע לחקלאים מביא סיפוק, זהו חסד עצום.
“גם עכשיו, אני אומר לקבוצות: החקלאים הם השליחים שלנו לקיים את המצוות התלויות בארץ. כי פעם לכל האנשים היה שדה מאחורי הבית וכל אחד זכה להפריש מעשרות, להיזהר מעורלה וכדומה. אבל כיום, רק פחות משני אחוז מהיהודים בארץ ישראל עוסקים בחקלאות. ואם אם אתה מסתכל ברמה העולמית, אז הרבה פחות משני אחוז מהיהודים בעולם מקיימים את המצוות התלויות בארץ. לכן, זו ההזדמנות שלנו לקיים את המצוות הללו בפועל ולא רק לשמור אותן באופן טכני בפירות ובירקות שאנו צורכים”.
